קריאה לגירוש יהודים ציונים מהסאבוויי בניו-יורק - עיוות מוסרי ונזק למטרה חשובה
בעוד שהמחאה במערב נגד הזוועות בעזה היא חשובה מאין כמוה, קולות מסויימים בתוכה מבטאים עיוות מוסרי וסכנה לקול המוסרי שכן עולה מהמחאה. רשת ABC האמריקאית וכלי תקשורת אחרים פרסמו תיעוד מצמרר של פעילי מחאה פרו-פלסטינים שנכנסו לקרון ברכבת התחתית של ניו-יורק וקראו "מי שציוני שירים את ידו, זו ההזדמנות שלכם לצאת". ראש עירית ניו יורק ובכירים אחרים גינו בחריפות את המקרה, שתועד לפרטי פרטים. פעילות זו ופעילויות והתבטאויות דומות אחרות מעלות את החשש שלא מדובר ב"תקרית" בלבד. בעוד שהמחאה נגד ההרג בעזה לגיטימית כאמור, אסור להתעלם מקולות שצמחו בה – שוליים יש להניח ולקוות – שמבטאים בלבול או עיוות מוסרי ומקדמים אנטישמיות, דה-הומניזציה לישראלים או רדיפה של ציונים.
הציונות היא מסגרת אידיאולוגית רחבה לפיה לעם היהודי ישנה זכות עקרונית להגדרה עצמית לאומית, ושאיפה זו יש לממש בארץ ישראל, בהתבסס על זיקתו ההיסטורית למרחב זה. מבלי להכנס להבעת עמדה כזו או אחרת על הציונות, יש להבין כי מדובר במסגרת רעיונית רחבה: לשאיפה של תומכי הציונות לחיים יהודיים ריבוניים בארץ ישראל יש גרסאות רבות ומגוונות, חלקן נגועות בתפישות של עליונות יהודית פסולה וחלקן מצהירות על שאיפה לחיים משותפים, בשוויון, עם הקולקטיב הפלסטיני. מנעד האפשרויות הזה נמצא במאבק ערכי, מאז ראשית ימי הציונות. וכמו ביחס לכל תנועה או רעיון אידיאולוגי, לגיטימי לחלוטין להתנגד לציונות ולהתווכח איתה, אך לא לגיטימי לפגוע במי שמזדהים עם המסגרת האידיאולוגית הזו או בזכויותיהם. למעשה, אפילו אם מניחים שהציונות מהווה אידיאולוגיה פסולה, הרי שעצם העובדה שאנשים מזדהים עם אידיאולוגיה זו לא יכולה להוות הצדקה לחסימת חופש התנועה שלהם במרחב הציבורי או להפחדה שלהם. לכן, צריך להיות ברור לכל שהפעילים הפרו-פלסטינים ברכבת התחתית ביצעו רדיפה בלתי-לגיטימית של קבוצה מוכללת בשל תפישת עולמה, והפרו את זכויות האדם של חבריה.
השתיקה היחסית של הזרם המרכזי של המחאה לנוכח פעולות מסוג זה בעייתית במישור המוסרי אך גם מסייעת למי שרוצים לצבוע את המחאה כולה כמחאה של שנאה ואנטישמיות, וכך לעשות לה דה-לגיטימציה. יש להתעקש על הזכות והחובה להפגין נגד הזוועות בעזה ובמקביל לצאת נגד מקרים או קולות של עיוות מוסרי בתוך ההפגנות הללו. על הרשויות בניו-יורק לפעול נגד מקרים מסוג זה.
המחנה הפרו-אנושי פועל בדיוק בכיוון הזה, בין היתר באמצעות פרסום של שני ניירות עמדה, אחד נגד דה-הומניזציה של ישראלים במערב (בפרט במחאות שם) ואחד נגד דה-הומניזציה של פלסטינים בישראל, באמצעות סדרת וובינרים בנושאים הללו ופיתוח של פעילות ציבורית וחינוכית סביב העקרונות והממצאים שהעלו ניירות אלו.
