עקרונות המחנה הפרו-אנושי

1. גם בתוך המלחמה, מסתכלים.ות על כל בני-האדם בכל הצדדים, לא מקטינים.ות עוולה או מתעלמים.ות ממנה ביחס לאף צד, כמו גם מהסבל של אזרחים ואזרחיות בצד זה או אחר.

2. בחינה ביקורתית של יחסי כוח שדורשת התייחסות מיוחדת לצד החלש והמדוכא היא פרספקטיבה חשובה אבל אסור להפעיל אותה ביחס לזכות לחיים או ככל שזה נוגע למעשי זוועות, אונס, עינויים וכו'. שימוש בפרספקטיבת יחסי הכח במקרים אלה עלול לייצר התייחסות סלחנית לזוועות שביצעו גורמים המזוהים עם הצד החלש, ולערער על האוניברסליות של זכויות האדם הבסיסיות ביותר. פרספקטיבת יחסי הכוח אמורה לחזק תפיסה הומניסטית, לא לערער אותה.

3. אדם הוא לא רק ייצוג של קולקטיב, היסטוריה, אירוע או זהות פוליטית, וגם הבעת עמדה לא גוזרת את דינו. לכן, אין להצדיק הרג תושבים עזתים, יש לתעדף החזרת החטופים הישראלים ולהתנגד לפגיעה בישראלים – בלי קשר לעמדות האידיאולוגיות של מי מהצדדים. רק מי שעסק בלחימה יכול להיות מטרה לגיטימית לפי החוק הבינלאומי.

4. מתייחסים.ות לשורשי האלימות בשני הצדדים – גם על כיבוש ודיכוי ישראלי וגם על אידיאולוגיות ופרקטיקות של השמדת או גירוש האחר של חמאס ודומיו, כולל גורמי ימין קיצוני יהודיים.

5. עבודת זכויות אדם טובה צריכה לצפות פני עתיד ולשקלל את ההשלכות הצפויות למצב זכויות האדם, כולל סיכונים, ביחס לכל התפתחות. לדוגמא, הקריאה להפסקת אש היא צעד חשוב אך המתווה שהיא מקדמת צריך לשקלל את כלל הסיכונים לשני הצדדים, כך שלא נחזור למצב ב- 6 באוקטובר.

6. העובדה שחמאס לא מתחשב בכללי הלחימה לפי החוק ההומניטרי הבינלאומי לא פוטרת את ישראל מציות לכללים הללו.

7. דורשים.ות פתרונות מעשיים ולא רק רטוריקה של כוונות טובות: על מקבלי ההחלטות הרלוונטיים, כולל הקהילה הבינלאומית, להציע דרכים אופרטיביות בהן עזתים וישראלים יחיו בביטחון, שוויון וחירות, ללא הפרות של זכויות האדם, או, לכל הפחות, תוך מזעור הפרות אלה למינימום האפשרי.